האוכל גזור למידותינו שלנו

188 מנת הפלאפל שמציעה לנו שמואלי בוכניק מונחת על גבי כרית לבנה, ומתחתיה מפה מצוירת בגוֹני הטורקיז . הכדורים השמנמנים פונים אלינו, מציעים את עצמם למאכל . "הטרגדיה בחיי אנוש היא שלא כל מה שאנו רואים ניתן 65 ואכן, אנו רוצים לנגוס בתמונה,למאכל", כותבת הפילוסופית סימון וייל . לבלוע אותה . הדיוקנאות המוקפדים של המזון שמציעה לנו שמואלי בוכניק הם ישראליים מאוד – ״חומוס טחינה״, ״פלפל חריף״, ״חריימה״, ״גורמה סבזי״, ״אורז״, ״שיפודים על האש״ – אלו שמות היצירות . אם נשווה את ציוריה למסורת הידועה של ציורי הטבע הדומם ההולנדיים, יזדקרו ההבדלים לעין למרות הקרקע השווה של מופע הראווה של המזון . הציור ההולנדי ביקש לעיתים להבליט את העושר הטמון במוצרי המזון היוקרתיים, הנדירים, הערוכים בשפע אדיר שלא היה מצוי בבתים ובחיי היומיום בימי הביניים בהולנד . הציור היה סמל מקודד לעושר, למעמד, לסטטוס חברתי . שמואלי בוכניק רחוקה ממוטיבציות אלו . ציוריה כמו מציבים תשובה הולמת ל"פורנו אוכל" שממלא את האינסטגרם, ומוּנע מתוך התשוקה של show off באמצעות איכות המזון ואופן הצגתו . 65 סימון וייל, הכובד והחסד ( כרמל, 1994 ) . 189 ...  אל הספר