נוזלים

111 איתן ויתקון, ללא כותרת, צילום, 2012 112 הקרקע המשותפת, או שמא נאמר הנוזליות המשותפת, היא מרחב הדעת שבתוכו מתנהל הדיאלוג בין יצירותיה של ברמן כהן ליצירותיו של ויתקון, המציעות כולן "הנזלה" של המוצק המרשים מכול – בנייני הענק, ושל המוצק העקרוני – הגוף . ברצוני להפנות את המבט לקישור נוסף, הנראה מרוחק במבט ראשון . במקרה נערך לפני שבועיים גמר תוכנית הטלוויזיה "הישרדות" . ומה הקשר בין עובדה זו לתערוכה ? הגותו של באומן בספרו אהבה נזילה מציעה לנו תשובה : תכניות טלוויזיה אלה, שכבשו בסערה מיליוני צופים והשתלטו ללא שהיות על דמיונם, היו חזרות פומביות על הארעיות של בני האנוש . [ . . . ] המסר שלהן הוא שאין אדם שאין לו תחליף, שלאיש אין זכות בלעדית על חלקו בפירותיו של מאמץ משותף רק משום שהוא או היא תרמו בנקודת זמן מסוימת לגידולו וצמיחתו ; לא כל שכן אם אחד מהם הוא פשוט חבר בצוות ותו לא . החיים הם משחק קשה המיועד לאנשים קשים – זה היה המשכו של המסר . כל משחק מתחיל מאפס, זכויות העבר אינן מובאות בחשבון, שוֹויךָנמדד אך ורק על פי תוצאות הדו-קרב האחרון שלך . כל שחקן בכל רגע נתון דואג רק לעצמו, וכדי להתקדם, ...  אל הספר