"השוליים רוחשים לי": התאוריה הלבנטינית ואמנות השוליים הישראלית בראשיתה

הביאו את השמש : מבטים לבנטיניים 287 המודרניזם האירופי לישראל וכתקוותה הגדולה של האמנות הישראלית . אף שקבוצה זו לא הייתה הומוגנית מבחינה סגנונית ולא נשאה מניפסט רעיוני- אידאולוגי, היא הייתה המוקד במהלך נרחב של העדפת הבינלאומיות על פני המקומיות וההפשטה על פני הציור הפיגורטיבי, וכן בניתוק ושחרור לכאורה של יצירת האמנות מסוגיות של זמן ומקום ושל בחירה פוליטית . לכאורה בלבד כי בעצם הניתוק יש בחירה פוליטית מובהקת לאן להפנות את המבט של היצירה ושל האמירה האמנותית ומה להותיר בתחום העיוורון . ההפשטה והבינלאומיות שאמני "אופקים חדשים" קידמו גברו על שתי תפיסות סגנוניות-אמנותיות אחרות – האמנות הכנענית, שיוצריה פעלו מסוף שנות השלושים ועד אמצע שנות החמישים של המאה העשרים, והריאליזם החברתי, שיוצריו פעלו בעיקר מסוף שנות הארבעים ועד סוף שנות החמישים של אותה מאה . אפשר לומר ששדה האמנות הישראלית בעשור הראשון לקום המדינה נשען על משולש שכל קדקוד בו מהווה חלופה פרדיגמטית לתפיסת האמנות הישראלית . האמנות הכנענית והריאליזם החברתי ניצבו בקטבים מנוגדים זה לזה, וכל אחד מהם ניצב על קוטב המנוגד להפשטה ולבינלאומיות של "...  אל הספר
הוצאת גמא