סדירה . לבסוף הגיעו השחקנים למסקנה, כי על מנת ליצור תיאטרון עברי מקצועי יש לעזוב את ארץ ישראל ולהגר למרכז תיאטרוני מבוסס . קבוצת ‘הבימה’ בחרו במוסקבה והשחקנים מתל אביב עברו לברלין . רובם המכריע של השחקנים הללו היו ילידי רוסיה, והיגרו זה מכבר לארץ ישראל בעיצומם של ימי המהפכה ומלחמת האזרחים במולדתם . ולא היו מוכנים לשוב אליה . 4 בחורף 1923 הגיעה קבוצת השחקנים מארץ ישראל ( פלשתינה ) לברלין . בראשותה של המנהיגה הבלתי מעורערת שלה מרים ברנשטיין - כהן . ברנשטיין - כהן, רכשה את השכלתה התיאטרונית בקייב ובמוסקבה, והייתה בעלת חינוך גרמני מקיף, היא יצרה מערך של קשרים עם אנשי תיאטרון ואינטלקטואלים יהודים - גרמנים ששהו באותה עת בברלין . ערב הנסיעה לברלין היה לה ‘קצה חוט’ שקישר בינה ובין היינץ הרלד, שהיה דרמטורג בתיאטרונו של ריינהרט . 5 הרלד המליץ בפני חברי הלהקה לפנות לפרופסור אוסקר דניאל, שהיה מורה יהודי מבוקש לפיתוח קול . את לימודי התנועה הם עשו אצל יוטה קלמט ( Klamt ) , שהשתייכה לזרם של הריקוד האקספרסיוניסטי . בנוסף הוא אירגן לחברי הקבוצה כניסה במחיר סמלי לתיאטרוניו של ריינהרט ( ה - Deutsches The...
אל הספר