לובה, יהודי גרמני מפרנקפורט שנמלט לפלשתינה ( ארץ ישראל ) עם עליית היטלר לשלטון ב - 1933 . בגרמניה היה לובה סגן מנהל ובמאי ב’שאושפילהאוס’ בדיסלדורף משנת 1927 , ובין השנים 1930 - 1933 כיהן כבמאי ומנהל ב’תיאטרון העירוני של המבורג’ . ב - 1934 הגיע בתור פליט לפלשתינה עם אשתו, הסופרת מירה לובה, השתלב כבמאי ב’אהל’ והעלה בו עשרים ואחת הצגות . ההצגה הראשונה שעיבד וביים הייתה ‘מות דנטון’ מאת גיאורג ביכנר ( 1934 ) . אי אפשר לדעת איך היה הלוי מביים את ‘החייל האמיץ שוויק’ אלמלא פרש מן ההפקה בתחילת החזרות, סביר להניח שההצגה לא הייתה זוכה להצלחה שזכתה לה תחת שרביט הבימוי של לובה, שהכיר מקרוב את המקום המרכזי שהיה לשחקן מקס פלנברג בהצלחת ‘החייל האמיץ שוויק’ בבימויו של ארווין פיסקטור ( Piscator ) בברלין ב - 1928 . מאיר מרגלית, שעליו לובה בנה את ההצגה, היה ליהוק מושלם : נמוך קומה, בעל מבט ממזרי, אף בולט, פיו עקום - משהו, בקולו הייתה צרידות מסוימת, והוא סיגל לעצמו סגנון דיבור שבור . הוא לבש מדי צבא כבדים גדולים ממידותיו, לראשו חבש כובע מצחייה קטן, על כתפו היה תלוי רובה ארוך והוא עמד והצדיע לפני כל דמות שפ...
אל הספר