האדם והקונכייה

[ ה א ד ם ו ה ק ו נ כ י י ה ] [ 19 ] המיידיות, לשאול את עצמו שאלה נאיבית ביותר, זו העולה בדעתנו לפני שנזכרנו שלא באנו זה עתה לעולם וכי אנחנו יודעים עליו דבר או שניים . ובכן, עלינו למחול על כבודנו ולהזכיר לעצמנו שהידע שבאמתחתנו אינו אלא האמונה כי אנו מחזיקים בידע, והאמונה כי אחרים מחזיקים בו גם הם . אנו מסרבים להקשיב לנאיביות שבנו . אנו מתעלמים מהילד שבנפשנו, המבקש לראות את הדברים בפעם הראשונה . כאשר הוא מציב שאלות, אנו מניאים אותו מלהביע את סקרנותו, שאותה אנו רואים כבלתי בשלה בשל היותה נטולת גבולות, וזאת בתירוץ של היותנו בוגרי בית הספר, שם למדנו כי יש מדע המסביר את כל הדברים ושבו נוכל להיוועץ, וכי יהיה זה בגדר בזבוז זמן לחשוב בכוחות עצמנו בלבד על אובייקט כלשהו המגרה אותנו לפתע להשתהות עליו ולהציע תשובות . אנו יודעים היטב, אולי טוב מדי, כי קיים [ ה א ד ם ו ה ק ו נ כ י י ה ] [ 59 ] לגייס את מה שכינה לפלאס, 2 ביהירות מסוימת, "משאבי האנליזה העילאית" כדי להתאים את התרשמויותיה מן העולם החיצוני לרשמיה מחייה הפרטיים, ולהשתמש בתובנה מעמיקה זו כדי לחשוף את "אחדות הטבע", שבה תוכל לשלב את שני סוגי...  אל הספר