על כן בבואי לדבר בשבחה של ההשראה, קרי ראיית דמויות חיות, היסטוריות או דמיוניות כמופת שמסייע לנו לבנות את זהותנו ולפעול כהלכה ברגעים קשים, איני מדבר לא על אהבה עצמית ולא על הערצה . אני מדבר על דרך שאין לה תחליף לחינוך עצמי . אני מבקש לשכנע כי התפעלות כנה מן הזולת, מאישיותו, ממעשיו, מיכולתו או מתכונותיו היא תנאי חשוב ליכולתנו לחנך את עצמנו ללא כפייה . התפעלות כנה היא צעד ראשון בדרכנו לנסות ולאמץ את תכני ההתפעלות לעצמנו ולהיעשות אנשים טובים יותר במבוא לספרו של פלוטארכוס "חיי אישים", כותב י"ג ליבס את הדברים האלה : "פלוטארכוס היווני צייר בחיבה יתירה את דמויותיו הגדולות של העבר . שום כוונה מדינית לא עיקמה את ראייתו, וכל מחשבתו הייתה רק זו בלבד : להראות כיצד נתלבשו בדמויות אלה אותן המידות היקרות שהאדם המכבד את עצמו מצווה לקיימן בכל עת ובכל שעה, ושהתבוננות בהן היא יסוד ועיקר בכל חינוך ראוי לשמו [ . . . ] שהרי החינוך מתכוון להביא את האדם לידי מעשה, שלא ייתכן בלי היסוד המביא לעולם כל מעשה גדול - האהבה" . וכך אומר פלוטארכוס באחת הביוגרפיות שלו : "רדיפת מידה יקרה באמת לא תימצא בבני אדם אלא אם כן י...
אל הספר