וכבר במשל האפלטוני המוכר מן הספר הראשון של "המדינה" על "טבעת גיגס" מועלית ההיפותזה שהחזק תמיד ינצל את יתרונו באופן בלתי נמנע וחסר פרופורציה לטובת עצמו כשתחשיב 50 התועלת יצדיק זאת . הדמוקרטיה הצליחה לצמצם את הנטייה הדורסנית הזאת של המין האנושי . היא הצליחה גם במישור חוקתי‑‑משטרי וגם במישור התודעה הציבורית, שנוטה בדמוקרטיות מבוססות להתייחס בחשדנות ובזהירות לכל מי שאוחז ביומרה להנהיג . למרות אותה הצלחה פלאית של הדמוקרטיה, ישנן טענות ביקורתיות נוקבות ומנומקות היטב הגורסות שאין ולא יכול להיות פיזור שוויוני של כוח ושכל מתכונת של הפרדת רשויות, איזונים ובלמים, חוקה וביצור זכויות אדם אינה אלא מראית עין אשר משמרת את הכוח בידי מעטים, וכי בכל חברה אנושית מתגבשת אוליגרכיה קטנה שמושכת בחוטי ההשפעה באופן גלוי או סמוי . אלא שגם אם יש אמת בטענות אלה, הדמוקרטיה הגדילה את מספר השותפים, גם הפוטנציאליים וגם האקטואליים, של האוחזים בכוח השלטון וההשפעה . לא עוד מלך, טירן או משפחת שלטון נמצאים בבדידותם בצמרת לדור‑‑דור . גם אלה שאינם קרובים למוט ההיגוי מוגנים לאין שיעור מקפריזות השליטים לעומת נתינים בדורות הקוד...
אל הספר