שהיכולת להתפעל ניתנת להנמקה ואילו הערצה לא . יש יוצרים כמו מוצרט וספורטאים כמו מרדונה שדומה כי "יד אלוהים" נגעה בהם . חשיפה של סגנונם אינה פוגעת בגדולתם אך מאפשרת לאחרים מרחק התבוננות סביר שהוא תנאי לשאיבת השראה . כך, בנוגע להופמן, חשיפת סוגי המשקפיים שהוא מרכיב ואלה שהוא מעלים, מאפשרת גישה לתהליך הפענוח שלו . אני זוכר את הפעם הראשונה שבה התוודעתי ליואל הופמן, כלומר לטקסט שלו . זה היה בשנת 1996 או 1997 . עמדתי במטבח והתחלתי לקרוא את "כריסטוס של דגים" . את הספר קניתי באותו יום בבוק‑‑שוק ברמת אביב ( שילמתי עליו 12 שקלים חדשים . חותמת החנות על הכריכה הפנימית ) . זו הייתה שעת לילה . יכולתי לשבת על אחד הכיסאות החומים ( היו לנו שלושה ) או ללכת לסלון ולקרוא שם . נשארתי לקרוא בעמידה, בין המסדרון למטבח . לא יכולתי להניח את הספר מידי, ועדי במרומים : אין מדובר בספר מתח . מאז, שמתי לב, העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים . הסוג האחד, הרוב המוחץ של האנשים שפגשתי, אינם מבינים ממה הם אמורים בכלל להתפעל כאשר תוחבים לידיהם טקסט של הופמן . הסוג האחר, נדהמים תחילה, אחר כך מוקסמים ולבסוף הולכים שבי . מה הסיפו...
אל הספר