136 | רוני מגידוב מוֹת זֶה ( ג, י״ט ) . המקרה האחד היה, כזכור, המוות . איך ניתן להבין בפרק ט את החזרה אל המוות הנוטל מהחיים את טעמם . האומנם המקרה האחד שקורה את הכול הוא מוות אנו עדים לתפנית מדהימה . בפרק ט לא המוות הוא המקרה האחד שיקרה לכול, אלא החיים . עצם החיים . נראה אולי מוזר במבט ראשון, אבל זה מה שקהלת אומר . פסוק א׳ נוגע בבירור בחיים . צדיקים וחכמים חווים אהבה ושנאה ואינם יודעים אם זו או זו צפויה להם ומתי . ובלשונו של קהלת : הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם ( = מעשיהם ) בְּיַד הָאֱלֹהִים גַּם - אַהֲבָה גַם - שִׂנְאָה אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם, הַכֹּל לִפְנֵיהֶם . אהבה, שנאה וקנאה ( ו׳ ) הן חוויות חיים . מי שכבר עברו מן העולם אינם מתנסים עוד ברגשות אלה : וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה . . . גַּם אַהֲבָתָם גַּם - שִׂנְאָתָם גַּם - קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה ( ה׳, ו׳ ) . בפסוקים א׳ - ג׳ מצוין פעמיים כִּי - מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל . בפעם הראשונה מוצגות דמויות שמעשיהן מנוגדים, אולם קורה להן אותו מקרה : לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע, לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא, וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר ...
אל הספר