92 | רוני מגידוב בו רובד נוסף . נראה שסיפורו של העשיר שזר השתלט על רכושו אינו אלא כיסוי לסיפור אחר . בלא פחות מארבעה פסוקים ( ג׳ - ו׳ ) מקונן קהלת על מצבו של האיש שרכושו שועבד לאחר, אלא שבדבריו עולה ומתגבר ייאוש בלתי מובן . הנגזל מתואר כמי שגם אִם - יוֹלִיד אִישׁמֵאָה, וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה, וְרַב שֶׁיִּהְיוּיְמֵי - שָׁנָיו, גם אז . . . נַפְשׁוֹ לֹא - תִשְׂבַּע מִן - הַטּוֹבָה . לאיש הזה אף פעם לא יהיה טוב . וְאִלּוּחָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם, וְטוֹבָה לֹא רָאָה ( ו׳ ) . גם אם יחיה אלפיים שנה הוא לא יראה טובה ? ! באמת אין לו שום תקווה ? אולי הוא יתאושש וישוב ויצבור נכסים ? מדוע קהלת מביע פסימיות כה עמוקה בנוגע לעתידו של אותו איש, אף בטווחים שמעבר לחיי אנוש ? מתברר שיש לכך סיבה, והסיבה היא שכך קבע אלוהים : וְלֹא - יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ . בפרק הקודם השתמש קהלת בשורש של״ט בהקשר של יכולת האדם לשמוח במה שיש לו : גַּם כָּל - הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן - לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאת אֶת - חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ זֹה ...
אל הספר