54 | רוני מגידוב לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים ( ב, כ"ד - כ"ו ) . בפרק ג יש נגיעה נוספת במעורבות האלוהית בחיי אדם . עם הזכרת יראת האלוהים והנרדפים עולה התובנה השישית – וְעוֹד רָאִיתִי ( ט"ז ) . ניסיון חייו של קהלת העלה כי מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע, וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע . תיאור זה חותם את נושא העיתים, ואפשר שאל הקביעה שבפסוק י"ז חתר קהלת : אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי אֶת - הַצַּדִּיק וְאֶת - הָרָשָׁע יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים, כִּי - עֵת לְכָל - חֵפֶץ וְעַל כָּל - הַמַּעֲשֶׂה שָׁם . אולי ברגע זה הרֶשע מנצח, אבל תגיע עת שיישפטו בה גם הרָשע גם הצדיק . כזכור, לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל - חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם ( ג, א' ) . העיתים מתקשרות, אם כך, לשאלות של מוסר, צדק חברתי ומשפט . התפישה האמונית, שמבוטאת בדבר שאומר קהלת בליבו ( י"ז ) , היא שתגיע עיתו של רשע שאפשר שהיום ידו על העליונה ; ותגיע גם עיתו של הצדיק, שהיום הוא אולי נרדף . את שניהם, הרשע והצדיק, ישפוט האלוהים . בעיתים החולפות בחיי אדם יש, אם כן, גם עת שבה פועל אלוהים לטובת הנרדף . מתי תבוא העת ש...
אל הספר