גישת הריאיון המוטיבציוני גורסת שהתנגדות היא חלק נורמלי בכל תהליך שינוי . כשהמטפל נכנס לעימות עם הנערה, במרבית המקרים היא נקלעת ל"שיח מקבע" ( "אני לא באמת מוכנה לשקול יותר" ) , שהוא הפוך מ"שיח שינוי" ( "חשוב לי להשתחרר מה"א" ) . לעיתים היא מתעקשת על עמדתה, בדומה לילד צעיר שבטוח שרק הוא יודע מה נכון עבורו . מבחינת המנגנונים העצביים במוח, מחקרים מראים שכאשר המטפלת מצליחה לסייע לנערה ל"רדת מהגדר" בנוגע לאמביוולנציה, גם אם מדובר באופן זמני, היא נוטה לומר פחות משפטים שהם שיח מקבע ויותר משפטים שהם שיח שינוי . מסתבר ששינוי אופן השיח של הנערה גורם לשינוי נוירוקוגניטיבי במוח, ולכן חשוב להתווכח פחות ולהשתמש יותר בשאלות מלבות כדי לרתום נערות עם ה"א להכיר בהתפתות שלהן לבְּלוֹפים של הבעיה . מטפל שנכנס לתוכחה, נזיפה או "נאומים של מה נכון" בעצם מזין את השיח המקבע במוחה של הנערה, שכן גם אם היא לא עונה לו, המוח שלה משמיע בקדחתנות את כל הסיבות שבגינן המטפל אינו צודק . ביל מילר טוען כי התנגדות היא איתות לחוסר הרמוניה בשיחה שבין המטפל למטופל וזו למעשה תגובה לשימוש של המטפל באחד מחסמי התקשורת ( "אני צודק", ...
אל הספר