ההתמודדות עם הצבא המצרי 229 יחידות חיל רגלים בחבלים או ביישובים מבודדים היתה אמורה להיעשות רק במקרים יחידים יוצאים מן הכלל בחומרתם . העיקרון שאין מפנים יישוב יהודי המשיך להיות חלק אימננטי של הנורמה הנהוגה גם כשדובר על התמודדות נגד צבאות סדירים . האסטרטגיה ההגנתית יצאה מנקודת המוצא שיש להגן על כל יישוב באשר הוא . תפקידי היישובים הבודדים היו כמעין מוצבי חוץ שהצלחתם נמדדה ביכולתם להשהות את האויב, להתיש את כוחותיו ולגלות את כוונותיו ופעולותיהם נתנו מרווח זמן שאיפשר לכוחות העיקריים להתארגן להגנה . החטיבות התחילו לפעול לפי תכנית די החל באמצע אפריל . ב 11 מאי, לאחר שהוברר סופית כי צבאות ערב עומדים לפלוש לארץ, פורסם המסמך "שינויים בתכנית די מרץ 8491" . ' המסמך, שהציג את סכנת הפלישה של צבאות סדירים, הדגיש בעיקר את סכנת הלגיון הערבי . מצב החטיבות שארגונן עדיין לא הושלם נלקח בחשבון ונקבע כי : "יש להתאים את תעודותיהן ] משימותיהן [ של החטיבות השונות למצב שחל לרגלי ההתפתחות הקרבית עד כה מחד; וליכולת הבצוע הממשית שלהן מאידך" . המפקדים המקומיים היו במידה רבה עצמאיים בשיקוליהם, במסקנות שנבעו...
אל הספר