ההיערכות הצבאית בנגב 169 מטרות יהודיות . החל ב 12 בדצמבר 1947 נקטו כוחות ה"הגנה" שיטת פעולה זו בהיקף קטן יחסי ובסוף דצמבר היא הורחבה . את המדיניות שאומצה בהיקף רחב בארץ לא ניתן היה ליישם בנגב . בקרב גורמים שהיו אחראים לתחומי מעשה שונים בנגב שררה בעניין זה מחלוקת . איההסכמה לא היתה לגבי העיקרון, על הצורך לנקוט מדיניות מעין זו, אלא לגבי התנאים והזמן המתאימים להפעלתה והמטרות המתאימות לכך . ניתן להבחין בשתי גישות יסוד שלמרות השוני ביניהן שתיהן נבעו מהכרה בחולשת הנגב בתחילת מלחמת העצמאות : 1 . הערכה שההתלקחות בנגב היא עניין ממושך, ועלכן פעילות אקטיבית לא תרע את המצב הקשה ואולי אף תביא להשקטת האזור . 2 . גישה שהציבה את חיזוק הנגב כמשימה ראשונה במעלה, וגרסה שכל עוד לא הושגה יש להבליג, ולא לפעול באופן אקטיבי, מחשש פגיעה ביעד הביטחוני העיקרי . מיד לאחר היפגעות החוליה בכפר שועוט חקר משה דיין, ששימש אותה עת קצין ביטחון שוטף במטכ"ל, את המקרה וקבע שהכרחי להגיב עליו למרות שהדעות בנגב חלוקות בנושא זה . 93 כעבור זמן התברר כי בנגב שררה אחידות דעים כי אין השעה כשרה לתגובה משום חולשת הכוחות במקום . עם...
אל הספר