עמדות החלוץ בנגב 83 תכנית מדינית, שבין השאר הוערכה במזימה לקיפוח טריטוריאלי של התנועה הציונית, היתה הגורם העיקרי שדחף להתיישבות בנגב . במהלך פגישות של הנהלת הסוכנות עם שרים בריטים שנערכו בסוף 1946 ובתחילת 1947 התברר שלא חל שינוי בעמדות הבריטיות והמצב המדיני לא השתנה בעיקרו . במצב זה היה ברור למוסדות הציוניים כי בכל התפתחות מדינית עתידה יהיה משקל ההתיישבות בנגב גדול יותר אם יוקדם ביסוס יישוביו . לפיכך גם אם לא הוצב מועד מוגדר להשגה מלאה יותר של יעדי האסטרטגיה היישובית בנגב נודעה חשיבות לפעולה מהירה יחסית . לעשייה נמרצת בנגב היה גם צד תועלתי מבחינת המוסדות המיישבים, שכן ככל שהיישובים יקדימו לעמוד ברשות עצמם כן יפחת העומס הכספי להחזקתם . בהתאם לתפישה זו הוערך כי הצלחה בהבאת מים לנגב הינה הבסיס הראשוני להישגים המעשיים והמדיניים . למרות ההכרה בחשיבותם של קווי המים ואולי דווקא משום ערכם היה על המוסדות המיישבים להתחשב באילוצים שעמדו בדרכם לביצוע המפעל ולהשלמתה שני גורמים עיקריים נחשבו כעלולים לשים מכשולים : 1 . השלטונות משום יחסם השלילי לציונות ומשום כוונות בריטניה ביחס לנגב . 2 . הערבים ...
אל הספר