תכניות השקיה

66 הנגב בהתיישבות ובמלחמה נרחבות לאגירת מים באמצעות סכרים . אמנם באותה תקופה הובעו רעיונות כלליים בדבר הובלת מים מחבלי ארץ אחרים אל הנגב,77 אך אלה היו בבחינת חזיונות אוטופיים הטמונים בחיק עתיד שאינו נראה לעין . ההנחות שאמרו כי בנגב טמונים מים בכמויות רבות הראויות לחקלאות, נתבדו במידה רבה לאחר סדרת קידוחים שנערכה על­ידי ממשלת המנדט בסוף 1937 ובתחילת 1938 . תוצאות אלה לא ריפו את ידי אלה שראו בנגב פתרון להתיישבות יהודית רבתי ולמומחים שונים היו רעיונות לפתרון שאלת המים בנגב . באביב 1939 פגש רופין באקראי את שמחה בלאס, המהנדס הראשי של חברת מקורות שתכנן כבר מספר מפעלי מים אזוריים, וביקש ממנו להציע "פנטסיה" להשקיית הנגב . 78 נראה כי הרקע לבקשה נעוץ באכזבות מתוצאות הקידוחים בנגב, בפרסום "הספר הלבן" ובשאיפתו של רופין להביא בפני הקונגרס הציוני הקרוב, שעמד להתכנס כאשר איומי המלחמה הלכו וגברו, בשורה אופטימית לגבי העתיד . התכנית שהציע בלאס ביולי ,1939 כללה שלושה שלבים להשקיית הנגב : 79 1 . הבאת מי קידוחים קרובים ) בלאס הצביע על אזור אשדוד כמקור מים לנגב ( . 2 . הבאת מי הירקון . 3 . הבאת מים מהצפון ....  אל הספר