] 196 [ באוניברסיטת חיפה, וזמן קצר קודם לכן סיימתי את התמחותי במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה . באותה שעה שימשתי עוזר הוראה זוטר בקורס דיני חוקה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן . על התיקון לפקודת בתי הסוהר קראתי בעיתון אחרי אישורו בכנסת, אך העניין לא העסיק אותי במיוחד . בחורף ,2005 אחרי אחד השיעורים שהעברתי, פנה אליי עורך הדין אביב וסרמן . הוא ניהל אז את הקליניקות המשפטיות של חטיבת זכויות האדם במרכז האקדמי והיה הרוח החיה מאחורי מהלכי ההתנגדות המרכזיים לתיקון מספר 28 . לאחר שהתיקון אושר בכנסת ביקש וסרמן לבחון הגשתה של עתירה לבג"ץ . הוא התייעץ עם אנשי אקדמיה ועם ארגוני זכויות אדם, ובעזרתם ביקש לבחון את הסיכויים והסיכונים בעצם המהלך . אלא שכל מי שפנה אליו העריך כי אין סיכוי להתערבותו של בית המשפט בנושא מאחר שאין עוד אסירים אשר זכויותיהם נפגעות, ולפיכך לא תוכל להתקבל הטענה לפגיעה בזכויות האדם . התרשמתי מאוד מנחישותו, וכששאל אותי אם יש לי רעיון שיכול לסייע לו החלטתי להיענות לאתגר . ביקשתי ממנו שיספר לי את הפרטים הרלוונטיים, ועם התקדמות השיחה בינינו הרגשתי איך אני נשאב אל הסיפור . גם אחרי...
אל הספר