לחשוב על ילדים — לדבר עם הורים | 204 לאחרונה התבקשתי על ידי קצין מבחן לפגוש נערה בת שמונה- עשרה . נראה שנערה זו, מרים, אמרה שאני האדם היחיד שעזר לה אי-פעם . עם זאת, הדבר הראשון שאמרה בריאיון איתי היה שמאז שסיפרתי לה, לפני עשר שנים, שהיא ילדה מאומצת, לא ידעה רגע של אושר . אני זכרתי אותה וזכרתי גם שחרגתי מהקו שנקטו הוריה המאמצים ומסרתי לה את המידע הזה . הייתי בטוח שהיא זקוקה לו כי היה ברור שכבר ניחשה זאת . אכן, ערערתי את חייה . עד אותו רגע היתה מאושרת, ואז ניחתה עליה המכה מידי, ואף על פי כן, כשנזקקה לעזרה, חשבה עלי . לדעתי זה מדגים את חשיבות האמת לילד — כמו לכל אדם . נערה כעוסה זו, בת שמונה-עשרה, אמרה לי שהיא אוהבת מאוד את הוריה המאמצים ושחייה יכולים להיפתח אם רק תאפשר זאת, אבל היא אינה מצליחה להשתחרר מההרגשה שרימו אותה . זמן רב ישבנו יחד, כמעט לא דיברנו ולא זזנו, אבל היא לא בזבזה זמן ; היא חשבה על הדברים, וניצלה את נכונותי להיות מעורב בדילמה שלה . היא אמרה שאביה האמיתי כמעט תמיד היה שיכור ; שהוא התחתן מחדש ומתגורר בשכונה . האם האמיתית מתה מסרטן ואת מרים התינוקת לקחה האישה שהיתה הממונה ע...
אל הספר