פרק 7: השפעת האובדן על ילדים (1968)

לחשוב על ילדים — לדבר עם הורים | 84 את צערו של הזולת, אנו מגיעים במהרה לשלב הסיום של הקנוניה המורבידית, ואז מרגישים בסדר ומצפים שגם הזולת ירגיש כך . זה כאילו שהמשחק בחיילים הסתיים . כל צעצועי החיות והאנשים המתים, שהיו שרועים על הקרקע, חוזרים לעמוד על רגליהם, והעולם מאוכלס שוב ביצורים חיים . אבל החיים אינם משחק ( game ) , ובשביל מי שאיבד אדם יקר האובדן הוא תמידי גם כאשר יש התאוששות, החל מהזמן שבו תחושת החיוּת של האדם שבה ומפציעה, כך שאפשר לומר שתקופת האבל הסתיימה, אולי חוץ מאשר בימי זיכרון, או כאשר עניין כלשהו מעלה זיכרון שכבר אין את מי לשתף בו . קל לנו במיוחד לגמד את השפעת האובדן על הילדים . קל מאוד להסיח את דעתם, ובין שירצו בכך ובין שלא, חייהם תוססים . אבל אובדן של הורה, חבר, חיית מחמד או צעצוע מיוחד עלולים ליטול מהם את טעם החיים ; כך שהדבר שאנו רואים בטעות כחיים הוא בעצם אויבו של הילד, חיוניות המתעתעת בכולם פרט לילד עצמו . הילד יודע שלחיוניות הזאת יש מחיר וצריך לשלם עליה . או שלילד לא ניתנת אפשרות לשהות בצער ובייאוש האמיתיים, ואז נבנית אצלו זהות כוזבת, עולצת ורדודה שדעתה מוסחת ללא הר...  אל הספר