הגוף | 316 כללית רעה . המחלה לא קטלה איש, אך גרמה כמעט לכל מי שנפגע ממנה לחוש אומלל, לעתים חודשים ארוכים . סיבת ההתפרצות היתה בגדר תעלומה . התוצאות של כל הבדיקות לאיתור פתוגנים היו שליליות . המחלה היתה ייחודית באופן מובהק כל כך שהיא זכתה לכינוי מחלת אקוריירי . במשך שנה לא קרה דבר נוסף . ואז החלו עוד התפרצויות במקומות אחרים, רחוקים במידה מפתיעה : בלואיזוויל שבקנטקי, בסיוורד שבאלסקה, בפיטספילד ובוויליאמסטאון שבמסצ'וסטס, בכפר הקטן דלסטון בצפון הרחוק של אנגליה . בסך הכול תועדו במהלך שנות ה- 1950 עשר התפרצויות בארצות הברית ושלוש באירופה . התסמינים בכל המקומות היו דומים באופן כללי, אך תכופות נוספו להם תסמינים מקומיים ייחודיים . במקומות אחדים דיווחו החולים שהם מדוכאים, ישנוניים במידה בלתי רגילה או סובלים מרגישות שרירים מיוחדת . עם התפשטות המחלה היא קיבלה שמות חדשים : תסמונת בתר-נגיפית, שיתוק ילדים לא טיפוסי וכן נוירו-מיאסטניה אפידמית ( חולשת שרירים מגפתית ) , שהיא * השאלה מדוע לא התפשטה המחלה לקהילות השם שהמחלה מוכרת בו כיום . שכנות, אלא דילגה על פני מרחקים גיאוגרפיים עצומים, היתה רק אחד ההיב...
אל הספר