| 115 בירא לעשה הוה והלומ איש אינו יודע מה מעורר את הגמגום, או מדוע מגמגמים שונים מוֹעדים באותיות שונות או במילים שונות במיקומים שונים במשפט . אצל רבים הגמגום נעלם בדרך נס כשהם שרים את המילים, מדברים בשפה זרה או מדברים אל עצמם . רוב הלוקים בגמגום מחלימים מהמצב עד שנות העשרה לחייהם ( זו הסיבה לכך ששיעור הילדים הלוקים גבוה כל כך ביחס לבוגרים ) . דומה שנשים מחלימות ביתר קלות מגברים . אין שיטת ריפוי אמינה לגמגום . יוהאן דיפנבאך, אחד המנתחים המפורסמים בגרמניה במאה ה- 19 , סבר שהגמגום הוא בעיית שרירים ושניתן לרפא אותו באמצעות הסרה בניתוח של חלק משרירי הלשון של המטופלים . אף שההליך היה חסר השפעה, הוא הועתק תקופה מסוימת בכל אירופה וארצות הברית . מטופלים רבים מתו ; כולם סבלו קשות . כיום, למרבה המזל, ניתן לעזור במידה ניכרת לרוב הלוקים בתרפיית דיבור ובגישה אוהדת סבלנית . בטרם נעזוב את הגרון ונרד למעמקי הגוף, כדאי שנעצור רגע להתבונן בנספח הבשרני הקטן שניצב כשומר בנקודה שבה משתלטת האפלה ואשר נזכר בתחילת הסיור שלנו בפתח הגדול שבגופנו . כוונתי לענבל, שמסתורין אופף אותו ( אגב, מקור שמו הלועזי, uvula ,...
אל הספר