פרק י"ג: ממחתרת לצבא הקרב על יפו

| 127 ממיירי לעבא באפריל 1948 כבר עזבו כ- 43 אלף מתושבי יפו הערבים את בתיהם — 60 אחוז 296 — ובהם תושבי מנשייה . "השליטים הערבים, אחרי שהוציאו מאוכלוסייתה אותנו, אמרו : אתם תצאו לשבועיים ואז נחזור לכבוש את תל אביב", סיפר תושב מנשייה . "היו אנשים טיפשים שבחרו לעצמם בתים בתל אביב שיכבשו אותם 297 כשיחזרו, אבל יצא הכול הפוך כי השליטים הערבים עשו קנוניה נגדנו" . הירי הערבי הלך והתעצם . "התקפת מרגמות כבדה על תל אביב", בישר עיתון 298 בין כל הכוחות היהודיים שררה הסכמה שאסור "דבר" ב- 15 באפריל 1948 . לסבול את המצב הנוכחי . מעבר לפגיעה המיידית, המדינה שבדרך ראתה סכנה בקיומה של עיר נמל עוינת בטבורה . היה בכך משום איום על הרצף ההתיישבותי מצפון לדרום . אצ"ל רצה לשתף פעולה עם ההגנה, אך בן-גוריון עיכב את הסכם האיחוד בין הכוחות . לבסוף קצה נפשו של הארגון בעיכובים, והוא פעל על דעת עצמו . כשיגאל ידין, ממלא מקום הרמטכ"ל, שמע על הפעולה המתוכננת של אצ"ל במנשייה, הוא שלח מברק דחוף למפקדי חטיבות קרייתי וגבעתי, ובו העלה אפשרויות לפעולה מיידית לכיבוש יפו לפני שאצ"ל תוקף ואולי משחרר את 299 בן-גוריון ביטל את המבצ...  אל הספר