| 279 מויכה, מהרכות יהנים, מי ואהבה כדי כך הם מכירים את פגמיהם, את החלק החבוי של הקרחון שלהם, שהם חוששים שהם בלתי ניתנים לאהבה . אני מקווה שאת אינך כזאת . אני מקווה שאינך פוחדת שאת פגומה עד כדי כך או בלתי מושכת עד כדי כך, שלעולם לא תמצאי מישהו שיימשך אלייך . מפני שאת לא . אני כמעט יכולה לשמוע אותך אומרת, "אני כן," אבל את לא . בואי נאתגר את המחשבה האוטומטית השלילית הזאת : את באמת חושבת שמכל האנשים בעולם את עד כדי כך ייחודית ויוצאת דופן בזוועתיות שלך, שאת בלתי ניתנת להיאהב ? האם אין אגוצנטריות בחשיבה שאת הכי גרועה שיש ? וגם, האין זה מצביע על היעדר אמונה באנושות, להאמין שאין שם אף אחד שמסוגל לאהוב את המוזרויות והפגמים ( בעינייך ) שלך ? לכולם יש פגמים . כולם עושים טעויות . כשאת פוגשת מישהו / י, את רואה את קצה הקרחון שלהם : את הדימוי שהם מקרינים . מתחת לפני השטח מסתתרים כל חוסר הביטחון שלהם והדברים שהם לא אוהבים בעצמם . כפות רגליים מוזרות . הם מחטטים באף . הם אוהבים פופ קוריאני . הם אולי פוחדים שהפין שלהם קטן מדי או שלא יתפקד כהלכה . האמת היא שרוב האנשים מתמלאים הכרת טובה אם אוהבים אותם . ר...
אל הספר