| 275 מויכה, מהרכות יהנים, מי ואהבה אני רואה בצעירות רבות את אותה החירות בנוגע להיותן א- בינאריות או ג'נדר פלואיד, תוך שימוש בכינויי גוף לבחירתן . אני יודעת שרבים מבני דורי מתקשים עם זה . אבל אני רואה בכך חלק ממתיחת הגבול של כל דור, שמאפשרת התקדמות בחברה מתורבתת . אני רואה בגיל ההתבגרות פרק זמן שבו מתהווה הזהות, ואם זהו ביטוי חיובי לְמה שנותן לכן תחושת שייכות או חיבור, זה נהדר . זה לא אומר שאני תמיד זוכרת להשתמש בכינוי הגוף הנכון — הדבר הזה חדש לדורות ותיקים יותר — אנחנו לומדים . מיניות ( השאלה למי את נמשכת ) וזהות מגדרית ( כיצד את מזדהה ) הן נושאים שונים בדיספוריה מגדרית ( תחושת אי-נוחות במגדר שיוחס לך מלידה ) . בעריכות המרובות שהספר עבר לקראת פרסומו, שיכתבתי שוב ושוב את החלק הנוכחי . אני מקבלת את התחושה שאנשים אינם רוצים שאגיד שום דבר בנושא . ואולי באמת לא כדאי שאגיד . אבל אני הולכת להעז בכל זאת . למה ? מפני שאני כל הזמן מדמיינת אותך — אולי בת שלוש-עשרה, ארבע-עשרה, חמש-עשרה — מפוחדת ומבולבלת נוכח התחושה המציפה הזאת ללא ספק, ואולי אף מבעיתה, שכל הסביבה מתייחסת אלייך במגדר הלא נכון . מ...
אל הספר