| 213 אוכל, אכילה, מומל ווזרה אורלה חשבה שהיא שמנה . היא לא הפסיקה לחפש ראיות שיאשרו זאת, סרקה את עצמה בכל ראי לעתים תכופות . היא היתה מסתכלת על עצמה מאחור, מלפנים ומהצדדים, בעמידה ובישיבה . הסברתי לה ש"בדרך כלל" אנשים אינם משתמשים כך במראות, שהשימוש הנפוץ בהן הוא לבחון היבט כזה או אחר בלבוש או בחזות חיצונית, אבל לא ללטוש עיניים שעות בגוף עירום כדי לבחון אותו . היא היתה מתכופפת וצובטת את "שומן" בטנה ( שהיה למעשה עור, שריר, רצועות ורקמת שומן ) . הסברתי שהבטן של כולם צריכה להיות מסוגלת להתקפל פנימה, אחרת לא היינו מסוגלים לעמוד זקוף . היא חשבה שכולן "רזות" ממנה ( לא פעם היו להן שדיים קטנים יותר ) או "קטנות" ממנה ( לא פעם הן היו נמוכות ממנה ) . בו בזמן היא אף פעם לא הסתכלה על הרגליים של אף אחת, מפני שהיתה מרוצה יחסית מאלה שלה . איתגרתי אותה להחליף את המשקפיים השליליים והלא נדיבים שבאמצעותם היא רואה את עצמה, ועשינו תרגיל שבו היה עליה להשוות את עצמה לכל אישה שלישית שהיא רואה, ולא רק לאלה שנמוכות ממנה או בעלות חזה קטן משלה . איתגרתי אותה להזדהות איתן בנוגע לחלק הגוף שלהן, שהן אולי אינן מרוצות...
אל הספר