אתם לא מבינים אותי | 114 שלי לשעבר שאני מתכננת לרוץ עשרה ק"מ כדי לגייס כסף למחקר סרטן לזכרו . היא צחקה . הצחיקה אותה המחשבה עלי עושה ספורט בהקשר ההלוויה של אבא שלי, כשהספורט אמור לשמש להנצחתו . זה די קשוח . זה אומר לנו שני דברים : דבר ראשון, אני לא ספורטאית מלידה ; ודבר שני, יש מורים לספורט שמאמינים שהוא נועד רק לאתלטים מלידה, ובכל הקשור לאחרים — עצם הרעיון משעשע . צר לי, הגישה הזאת מוטעית מן היסוד לדעתי, ונדמה לי שהיא מרתיעה בנות . למה מרתיעה ? מורים לחינוך גופני בבית הספר נוטים להיות טיפוסים ספורטיביים ותחרותיים, שטובים בענפי הספורט שמתקיימים בבית הספר : כדורגל, אתלטיקה, כדור רשת, הוקי, רוגבי, טניס, שחייה . ענפים אלה זוכים למקום מיוחד בחברה שלנו, ומי שיש לו מוטיבציה וטוב בהם, זוכה לעידוד . ואני קולטת את זה . אני קולטת שלהרבה אנשים באמת אכפת מאוד איפה בדיוק נמצא הכדור ומי מנצח או מפסיד, אלא שזה שולל מכל מי שלא אכפת לו את הזכות לעסוק בספורט . בתי ספר רבים נשלטים על ידי ענפי ספורט גבריים באופן מסורתי שחלקכן אוהבות, אך ודאי לא כולכן . למעשה, המחקר מראה שרק 30 אתן נרתעות 23 אחוז מכן אוהבו...
אל הספר