| 43 המו הה ולה בעיני הסיבה לכך היא שלקראת סוף המאה הקודמת, עוד לפני שנולדת, הורוּת נעשתה לפועַל, ' doing ', במקום שם עצם, ' being ' . כלומר רבות מכן הן בנות הדור הראשון שזכה ל"הורוּת פעילה" במקום פשוט "הורוּת" . עד אז הורים נהגו במין התרשלות לא מזיקה — הם הסתכלו מהצד בחיבה על ילדיהם, אבל המשיכו בחייהם בלי כל צורך להיות מעורבים מדי בחיי הילדים . ההתנהגות הזאת נסמכה במידה רבה על ה"תורשה" בדיון בנושא "תורשה מול סביבה" : ילדים היו חשובים בגלל הקשר הגנטי, ומאותה סיבה הניחו שמן הסתם הם יֵצאו כמו שצריך . אבל מתישהו לפני שנת 2000 זווית ה"סביבה" החלה לתפוס מקום מרכזי יותר . הורים נדחפו ליטול על עצמם תפקיד פעיל בהתפתחות ילדיהם : מנטליות בייבי-מוצרט זכתה לעידוד, וצעצועי שחור-לבן חינוכיים צצו ושוּוקו כמחזקים את גלי המוח ומגרים לפעילות . ילדים היו לפרויקט שיש לעבוד בו כדי לספק להם כל הזדמנות אפשרית לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם . האם זה בוודאות רק טוב, שהורייך מגלים בך עניין ומעורבות פעילה, וחושבים כיצד להיות ההורים הכי טובים שיש ? שהם משקיעים בך כסף וזמן ואנרגיה ? מתחשבים בצרכייך ומעורבים בחייך ? א...
אל הספר