ובכן, אם התקשרות היא ריקוד עדין בין הורה לילד, להיות משפחה זה הריקוד הזה שמתרחש במועדון . ההורים שלך מנהלים את המועדון והם בוחרים את המוזיקה, את השתייה, את הלקוחות ואת העיצוב . כשאת תינוקת, הם נושאים אותך בזרועותיהם בזמן שהם רוקדים, מעבירים אותך הלוך ושוב ביניהם . וכשאת גדלה, את אוחזת בידיהם בעודך צועדת צעדי פעוט אחדים מתנודדים . או שאת עושה את זה — נאחזת בידיהם ועומדת על רגליהם בזמן שהם מניעים אותן בעדינות . אחר כך את מתקדמת לריקוד בעודך מחזיקה בידי אחייך ואחיותייך, מתאימה את עצמך לסגנון הריקוד שלהם כדי שלא תיתקלי בהם או תדרכי להם על הבהונות ; אם כי לפעמים את עושה בדיוק את זה כדי לעצבן אותם . כמשפחה, לפעמים כולכם רוקדים יחד, ולפעמים נדמה שכל אחד מכם רוקד למנגינה אחרת . לפעמים אחרים מצטרפים לריקוד שלכם ; לפעמים הם נשארים ולפעמים הם הולכים . וממש בסוף הערב מישהי במשפחה עשויה להתעייף או לכאוב, וייתכן שצריך לשאת אותה שוב על הידיים, בריקוד איטי, בזמן שהיא כורכת את זרועותיה סביב צוואר הוריה . ואז את מגיעה לגיל העשרה, ופתאום מבחינה שהעיצוב שלהם קצת עלוב, ואופן הריקוד שלהם קצת מביך, והמוזיקה ...
אל הספר