| 35 ורוו ל איתות וכמי לקוחות חדשים כשהמסעדה רק נפתחה . בשבועות הראשונים ראו שהתשלומים תואמים בערך למה שמקובל לשלם בארוחה עסקית, ולכן החליטו להמשיך באותה שיטה . התשלום הממוצע נע בין 5 . 5 אירו ל- 5 . 7 אירו ( דומה למסעדות דומות באזור ) ואחר כך ירד מעט . אבל במקביל לירידה הייתה עלייה במספר הלקוחות, שהיו שבעי רצון משיטת משלמים כמה שרוצים ובאו בהמוניהם . בשורה התחתונה נרשמה עלייה קלה בהכנסות . שלושה חודשים לפני שנכנסנו לתמונה, התשלום החציוני היה חמישה אירו, המינימום היה אפס ( מה שקרה לכל היותר שלוש או ארבע פעמים ביום ) והמקסימום היה 50 אירו ( דבר שקרה פעם אחת, והמשלם היה מנהל בחברת תקשורת מבניין סמוך, שהוסיף בכתב יד על השטר "זה מה שעושים כאן, אם אני לא טועה" ) . בדרך כלל, הסועדים שילמו אישית למלצר . במקרים הנדירים שבהם אדם אחד שילם בעבור כל השולחן, הבעלים חילקו את הסכום שווה בשווה בין מספר האנשים כדי לקבל אומדן של כל תשלום אישי . כך או כך, רוב הלקוחות לא יצאו מהמסעדה בלי לשלם . למה ? התשובה היא ככל הנראה, שמה שאנשים מאותתים כשהם משלמים חשוב להם, הן כלפי עצמם והן כלפי הזולת . כדי לבחון אית...
אל הספר