פרדיגמה של "תכנון קיבוץ": עקרונות ומאפיינים עיקריים של המרחב הקיבוצי

שער שני : מרחב 147 השאיפה לאחידות בצורת ההתיישבות התבטאה כבר בשלב מוקדם בטשטוש הבדלים בתכנון הפיזי בין הקבוצה הקטנה, הקבוצה הגדולה, וקיבוצי השומר הצעיר ( קליין, 1986 ; כהנא, 2011 ) . לצורך הדיון ניתן לצמצם את העקרונות העומדים בבסיס הפרישׂה המרחבית של הקיבוץ למספר נקודות עיקריות : הפרדה בין אזור קהילתי ( הכולל מגורים, מבני ציבור, שירותים, חינוך . 1 ופנאי ) לאזור יצרני ( הכולל מבני משק, חקלאות ומלאכה, ובשלב מאוחר יותר גם תעשייה ) . עקרון ההפרדה נבע בהתחלה בעיקר מן הצורך לתת ביטוי לדרישות אקולוגיות, אך הוא התאים גם לאידיאולוגיה הביזורית של שנות העשרים של גדוד העבודה ( חנין, 2006 ) . מבחינת התפיסה האדריכלית הוא תאם לעקרונות התכנון של "עיר – גנים", 118 ולעקרון האִזור המודרניסטי ( zoning ) . הגדרת מרכז מובהק שסביבו התפתח היישוב באופן קונצנטרי, מהמרכז . 2 כלפי חוץ . מגורי החברים והילדים נפרשו סביב המרכז במעגלים הולכים ומתרחבים . מיקום חדר האוכל בלב מרכז הקיבוץ ולצידו מבני ציבור נוספים . אזור . 3 מבני השירות נבנה בסמוך לאזור המרכז . 119 אזור החינוך המשותף — מגורי הילדים והנוער — היווה גזרה מופ...  אל הספר