שער ראשון: קיבוץ

32 הנה ימים באים • עידית שכנאי – רן בתוך כך החליטו קברניטי הקיבוץ להרוס את גן ההנצחה ולהקים על שטחו שלושה מבני תרבות . דחפורים מחקו את בית אליק, את קיר הקרמיקה של ליאו רוט ואת הבריכות המדורגות של דגי הזהב, ומשאיות מלאות עפר רוקנו את תכולתן לתוך הבקעה עד שהפכה לגבעה, בשביל אמפיתיאטרון . רוב האורנים שניטעו לזכר הנופלים נעקרו, ומנורת הקנים שבֶּני רוזן הלחים מארגזי קרח הושלכה לגל הגרוטאות שליד המוסך . [ . . . ] רק קברניטי הקיבוץ ידעו למה עשו זאת ולמה שפכו על זה מיליונים דווקא בשנה שבה הפך בנק הפועלים מידידו הטוב של הקיבוץ לנושה שלו, ובית החרושת לסיבי פחמן התגלה כפיל לבן . ( מתוך הביתה , אסף ענברי, 2009 : 259 ) מה קרה שם, לקראת שנות השבעים, שגרם לקיבוצים כמו קיבוץ אפיקים, המתואר בספרו של ענברי, להפוך את הישוב בפרץ של הריסה ובניה, במין ניסיון קדחתני להתאים את הקיבוץ לרוח הזמן, בשעה שזו עצמה לא הייתה ברורה כלל ועיקר ? כמה מזה היה תוצר של תהליכים פנים – קיבוציים וכמה השפעה של תהליכים חיצוניים ? שער זה פורש את הרקע להתרחשויות של התקופה . נקודת הפתיחה שלו מציגה את תפיסת המשפחה ואת מערכת היחסים ה...  אל הספר