חיבור ההכרעות לרבנו יעקב בן מאיר תם 288 פותר את הבעיה באמרו : ‘וי״ו “ואמר״ טפל בפתרון נופל׳ . כלומר הווי״ו היא טפלה ואין לה כל משמעות תחבירית במשפט . דונש גם מביא דוגמאות לתופעה . ר״ת מכריע כמנחם ומצדיק את הכרעתו בארבעה טעמים . אחד מהם הוא : ‘ולדחוק פתרון המקרא ולעשות הבי״ת שימוש [ . . . ] ולפרש כי הוי״ו של “ואמר״ מן הווי״ן היתירים, ולהיות הפתרון : כל עומת זה המלך בזעף וקצף גדול . הלא טוב לנו פתרונו כפשוטו׳ ( סעיף 4 ) . אומנם ר״ת מכיר בתופעת האות הטפלה, אך לדעתו אין להשתמש בה אם ניתן להציג פתרון סביר אחר . ‘כִּידוֹדֵי אש יתמלטו׳ ( איוב מא, יא ) — מנחם צירף את ‘כידודי׳ לקבוצת ‘בכיור או בדוד׳ ( שמואל א ב, יד ) . לדעת מנחם משמעות ‘כידודי׳ היא דוד ושורשה הוא דו״ד . מכאן שהכ״ף היא אות יחס והיו״ד היא אות יתרה . דונש סבור שהאותיות כ״ף ויו״ד הן חלק מהשורש ומשמעות ‘כידודי׳ היא להבות . ר״ת מכריע כמנחם וסבור שהכ״ף היא אות שימוש ואילו היו״ד היא חלק משם העצם ‘ידוד׳ הזהה במשמעו לשם העצם ‘דוד׳ . ר״ת אינו רוצה להשתמש בפתרון האות הטפלה ולכן משתמש בפתרון של זהות סמנטית בין צורות קרובות : ‘כי כן שמות דבר...
אל הספר