277 פרק יב : ענייני דקדוק הלשון ( 2 ) מנחם צירף את ‘וישתומם׳ ( ישעיהו נט, טז ) לקבוצת השורש שת״ם ופירשו כ׳ראייה׳ . דונש סבור אחרת : ‘לוּ היה “וישתומם״ מן הפעלים השלישיים, לא נכפל בו האות האחרון, כי לא יתכן לאמר מן ויסתום — ויסתומם [ . . . ] וכן כל הפעלים השלישיים לא יכפלון באחריתם בשער הזה . אבל הפעלים השנִיִים הם יכפלון . באמרנו : ויסתופף — מן סף, ויתגורר — מן גר [ . . . ] וכמוהם “וישתומם״׳ . לדעת דונש, שורש ‘וישתומם׳ הוא ש״מ כי שורש בן שלוש אותיות אינו נכפל בסופו בנטייה, אלא רק שורש בן שתי אותיות . ר״ת מסכים עם דונש : ‘״וישתומם״ — מן שָׁמַם׳ ( סעיף 43 ) . השורש הוא ש״ם והפָּעַל הוא שָׁמַם . אולם בסוף דבריו, באופן מפתיע, חוזר בו ר״ת ונשאר בספק : ‘ולמען דעת אם המם יתירה או מן שממה, מי יעלה לנו השמימה ? ׳ . ( 3 ) בדיון בתפקיד הסופית בנטיות ‘סֹאן׳ ( ישעיהו ט, ד ) , ‘יצען׳ ( ישעיהו לג, כ ) ו׳קטן׳ ( בראשית מד, כ ) , טוען מנחם, 43 כי הנו״ן אינה שורשית . לעומתו, טוען דונש ( עמ׳ 49 ) : ‘וכאשר לא יסור נו״ן “שוכן״, כך לא יסור נו״ן “סואן״ [ . . . ] וכמו “להקטין איפה״ ( עמוס ח, ה ) אשר הוא מן הפע...
אל הספר