הערות למאמרו של אלדר

255 פרק יא : הפָּעַל : חידושו של רבנו תם בתורת השורש לפתרו מן מַהְמַהּ כמו ‘ויתמהמה׳ ( בראשית יט, טז ) מן מַהְמַהּ, ‘ואשתעשע׳ ( תהלים קיט, מז ) מן שַעְשַע ( סעיף 0 . 68 ) . ר״ת דן בשתי אפשרויות להסבר הסמנטי של ‘התמהמהו׳ . לפי המפרשים שעניינו תימהון, 29 ולפי המפרשים שעניינו עיכוב, יהיה הפָּעַל שלו מַהְמַהּ כמו שַעְשַע . יהיה הפָּעַל שלו תְּמַהְמַהּ, המשפט של ר״ת ‘להיות תְּמַהְמַהּ פָּעַל שלו' מבהיר למעלה מכל ספק שאין ר״ת דן באותיות שורש כאשר הוא מדבר על תמהמה, מהמה, שעשע, וממילא אין זו גזרת מרובעים . ג . אלדר מסביר את הראשונה שבשלוש הגזרות, אשר לדעתו אינן בגדר גזרות נפרדות : א . ‘פועל 30 של מלאפום׳, כגון אוֹר, בּוֹש וטוֹב . לדעת ר״ת, אילו פעלים אלו היו בעלי שתי אותיות שורש ( היינו שייכים לגזרת ע״ו ) , ‘היה לו להיות בָּשו אָרו טָבו כמו מן שב קם רץ שָבו קָמו רָצו' . 31 הצורות ‘אֹרוּ עיני' ( שמואל א יד, כט ) , ‘בֹּשׁוּ כי בטח' ( איוב ו, כ ) , 'מה טֹבוּ אהליך יעקב׳ ( במדבר כד, ה ) גזורות אפוא מן השורשים או״ר, בו״ש, וטו״ב ולא מן א״ר, ב״ש וט״ב [ . . . ] ניתן אפוא לקבוע כי רבנו תם מחשיב את הפע...  אל הספר