הצעת פשרה בין מנחם לדונש

חיבור ההכרעות לרבנו יעקב בן מאיר תם 174 במשמעות ‘צַחֲנָתוֹ׳, אך מתגלגל לדיון משני על משמעות המונח ‘טינוף׳ . ר״ת מפשר בין הצדדים בכך שהוא מייחס לצד אחד שימוש בלשון המקרא ולצד האחר שימוש בלשון המשנה . 32 בדיון השלישי חלוקים מנחם ודונש בזיהוי השורש של ‘תִּרְגַּלְתִּי׳ . ר״ת מציע פשרה על בסיס ההבדל שבין מורפולוגיה לאטימולוגיה . בדיון הרביעי מתבררת משמעות הצירוף הארמי ‘לְאַרְעִית גֻּבָּא׳ . פשרתו של ר״ת מייחסת לצד אחד כוונה אטימולוגית ולצד האחר כוונה סמנטית . ( 1 ) ‘שַׂק תפרתי עלי גלדי׳ ( איוב טז, טו ) [ סעיף 154 ] — מנחם יצר קבוצה אחת ל׳ויפתח האחד את שׂקו׳ ( בראשית מב, כז ) , אשר בה לשק משמעות של כלי קיבול . כמו כן יצר מנחם קבוצה נפרדת ל׳שׂק תפרתי עלי גלדי׳, שבה לשק משמעות של לבוש אבלות . דונש טוען כי יש לאחד את שתי הקבוצות . ר״ת מפשר בין המתווכחים : ‘״שק תפרתי עלי גלדי״ הוא לבוש שק . ו״מריקים שקיהם״ ( בראשית מב, לה ) 33 עבה יותר לתת בו כל דבר . ואין בין דברי מנחם לדברי דונש / לא שכר ולא עונש׳ . ההבדל בין שתי הקבוצות הוא בכך, שהבד של כלי הקיבול עבה יותר מהבד המשמש ללבוש . לכן אין הבדל מהות...  אל הספר