ג. הלכה ומדרשי הלכה

139 פרק ו : מקורותיו של רבנו תם ר״ת מגן על מנחם מפני דונש בעזרת מדרשי הלכה . הדיון הראשון דן בשאלה כיצד לסווג לקסיקוגרפית את המילית ‘לא׳, כאשר היא מופיעה כ׳לא׳ תחת הכתיב, וכ׳לו׳ תחת הקרי . ר״ת מסכים עם סיווגו של מנחם ותומך את דעתו במדרשי הלכה של חז״ל העושים שימוש הן במשמעות הכתיב הן במשמעות הקרי . הדיון השני הוא דיון טעון תיאולוגית . בעקבות פירושו של מנחם ל׳וּמָלַק׳, מאשים אותו דונש בקראות ! ר״ת מסנגר על מנחם ומבהיר מה היא כוונת דבריו . ר״ת נכנס לעומק הדיון ההלכתי כפי שהוא מובא במדרש ההלכה ספרא 8 על הפסוק ‘ומלק את ראשו׳ ( ויקרא א, טו ) . בדיון השלישי, העוסק בפירוש הצירוף ‘בַּעֲדִי עֲדָיִים׳, ר״ת מפתיע ומשתמש באחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן לצורך לימוד הלכתי, כדי לפרש טקסט סיפורי מהנביאים . ר״ת משליך את טכניקת הדרשה ההלכתית פרט וכלל על הסגנון המקראי של טקסט שאינו הלכתי, ויוצר בעזרתה טכניקה פרשנית די מפוקפקת . 9 ר״ת גם אינו מביא דוגמה נוספת לשיטתו . 10 ( 1 ) ‘אשר לא חֹמָה׳ ( ויקרא כה, ל ) [ סעיף 3 ] — מנחם כלל בקבוצת הערך ל״א את הפסוקים : ‘אשר לא יעדה׳ ( שמות כא, ח ) ; ‘אשר לא כרעים׳ ( ויק...  אל הספר