א. הימנעות מאסמכתא מלשון משנה

חיבור ההכרעות לרבנו יעקב בן מאיר תם 122 של ‘שָׂפָה׳, או שהיא אות שורש המשנה את המשמעות של ‘שָׂפָה׳ . ר״ת מבהיר מדוע אי אפשר להשתמש באסמכתא מלשון המשנה הסותרת את עמדתו . ( 1 ) ‘תִּתְעַלַּפְנָה הבתולֹת היפות׳ ( עמוס ח, יג ) [ סעיף 137 ] — דונש סבור כי ‘תתעלפנה׳ עניינו התייבשות בחום עד אובדן הכרה . ר״ת מתייחס לפירושו של דונש : ‘כי האמנם ( = אומנם ) דברי דונש כדברי חכמי התלמוד, אשר בלשון משנה “עילוף״ הוא פריחת הרוח, כמו חישינן “שמא יתעלפה״ ( בבלי, שבת ט ע״ב ) . וכן גם בעיני היה דומה לשקול אלה המקראות בלשון המשנה׳ . ר״ת מציג את האפשרות לשימוש בלשון המשנה, אך מסתייג ממנה ומפרש כמנחם על פי לשון מקרא : ‘ומצאתי כדבריו כי האמת כן הוא, כי חלק אחד להם כולם . “תתעלפנה״ ו״מעלפת ספירים״, “ותתכס בצעיף ותתעלף״ — כסות בגדים וספירים . וכן “ותך השמש על ראש יונה ויתעלף״ — ויתכסה בבגדים להיות צל על ראשו׳ . לפיכך פירוש הפסוק בניסוחו של ר״ת הוא : ‘ביום ההוא תתעלפנה בצעיפיהם הבתולות היפות והבחורים בבגדיהם מפני החמה ומפני הצנה ללכת לשוטט את דבר י״י [ . . . ] כי יהיו צמאים לדבר י״י׳ . ( 2 ) ‘יפה נוֹף׳ ( תהלים מח...  אל הספר