א. עדיפות למשמעות אחת

חיבור ההכרעות לרבנו יעקב בן מאיר תם 72 תאווה, השתוקקות . דא עקא שפירוש זה, הגם שהוא יצירתי ומקורי, אינו מסתדר תחבירית עם הפסוקית ‘לחיו כערוגת הבשם׳ ( שיר השירים ה, יג ) . בעיה זו כופה את ר״ת לסטות מדרך המלך ולפרש את הפסוקית על פי שיטת המקרא החסר . בדיון השני ר״ת משווה בין שני שמות העצם ‘אספות׳ ו׳סִפים׳ ומייחס להם שורש ומשמעות זהים . גם כאן העמידה על עקרון המשמעות האחת מחייבת תשלום בצורת היווצרות של אל״ף טפלה ב׳אספות׳ — מצב שר״ת משתדל בדרך כלל להימנע ממנו . 2 בדיון השלישי ר״ת מזהה את השורש של ‘פארור׳ כפא״ר על משמעותו המקובלת . כאן ר״ת, הנאמן לשיטתו, אומנם מצליח להימלט מבעיית האל״ף הטפלה, אך הוא נאלץ לשלם בהסבר מפותל ובלתי משכנע כיצד שם העצם ‘פאר׳ הפך ל׳פארור׳ . בדיון הרביעי ר״ת מפרש, באופן מפתיע וייחודי בניגוד לכל הפרשנים האחרים, את ‘שָׁנִי׳ כמספר הסידורי ‘שֵׁנִי׳ . גם כאן עמידתו על עקרון העדיפות למשמעות אחת של השורש מביאה אותו להוסיף משמעות לזו המקובלת של ‘תולעת׳ — צבע אדום . בכך הוא פוגע בעקרון ‘המשמעות האחת׳ שאותו הוא מנסה לקדם . ( 1 ) ‘כאיל תַּעֲרֹג׳ ( תהלים מב, ב ) [ סעיף 18 ] — מנ...  אל הספר