140 חברה, הוראה ולשון "מה וואס ? אני יודעת את חושבת ? עוד איזה חדשיים . . . ארבעה, חמישה . . . אולי 8 ששה . " הדו-שיח הזה מתנהל במטבח בין ציפה לאמא שרמן, הרואה את כלתה לשעבר רחל'ה, שקיבלה תוספת בחדר האוכל ובעלה נהג בה בעדינות . היא מבינה מכך שרחל'ה בהיריון . תחילת הדו-שיח רצופה מבעים חד-איבריים : "ציפה" מילת פנייה ; "רחל'ה" לשאלה ( רחל'ה בהיריון ? ) ; "רחל'ה" לאישור ( אכן כן, היא בהיריון ) ; "הא-הא" קריאה ( ידעתי ! ) . בעקבותיה באים משפטים תחביריים שלמים : "איך ידעת ? " ו"ראיתי" . לכאורה, "ראיתי" הוא מבע ברור, ואף על פי כן מטילה ציפה ספק בדבריה של אמא שרמן, שהרי ההיריון עוד לא ניכר . לפיכך באה תגובתה : "מה זאת אומרת ראית ? מעטים יודעים" . תשובת אמא שרמן בנויה שוב כמשפט שלם, ובו משמעות "ראיתי" היא 'נוכחתי לדעת', ולא 'הסתכלתי בעיניי' . סוף הדו-שיח כולל שוב מבעים חד-איבריים : "נו, אונד וואס ? " ( "נו, 9 ) , המובן לציפה הדוברת יידיש, משום שבהקשר הזה היאומה", ביידיש בעלת גוון גרמני מצפה לשאלה "ובכן, מתי ( הלידה ) ? ", והתשובה במטבע דומה "מה וואס ? " ובעקבותיה שני משפטים רצופים דיבוריים, "אנ...
אל הספר