242 | חינוך, ספרוי ווה הביניהם בעלילה : "יציאה", "דרך" ו"חזרה" ( קמפבל ומויירס, 1998 ) . בדרך כלל התבנית האמצעית ( ה"דרך" ) היא עיקר הסיפור, וה"יציאה" וה"חזרה" שוליות למדי, אם כי יש סיפורים שבהם אחת מהן זוכה להרחבה דווקא או לצמצום מרבי וכדומה . סיפור מסע נכתב לרוב מנקודת מבט אישית, שמיוצגת בשימוש בגוף ראשון . זוהי נקודת מבט המשקפת את הספציפי ואת הייחודי לאותו אני-מספר ואת האופן שבו הוא תופס את המסע ( ברלוביץ, 1992 ) . מכל מקום, המסע עצמו מסמל מעבר הדרגתי ממציאות שבה שולט הסדר החברתי אל עולם אחר המתנהל על פי מערכת חוקים משלו ( זרובבל, 1997 ) . במשמעותו הראשונה, המסע מתאר טרנספוזיציה ממשית, במרחב הפיזי : הנוסע עובר העתקה במרחב ובזמן — ממקום למקום ומתקופה לתקופה . למסע נקודת מוצא, תחנה או תחנות ביניים וכן נקודת סיום . כל אלו הם מקומות פיזיים וארציים, ממשיים או בדויים . סיפורי מסע אינם מצטרפים לכלל סוגה מובחנת שיש לה מאפיינים פורמָליים הדוקים ובלעדיים . מדויק יותר לומר שמדובר בסיפורים שכמותם אפשר למצוא בכל סוגות הספרות הראשיות . קשה להעלות על הדעת סיפור כלשהו שלמסע אין בו תפקיד כלל ( נוה, ...
אל הספר