השורש ער"ב — הכלול בו והנלווה עמו 117 הדרך הכבושה במילונאות העברית לבקש פתרון לחידת ההומונימיות היא לגלות שרשים נבדלים מעיקרא צ ו ר נ י ת שנתלכדו במרוצת הימים באחד . דרך זו מוצדקת היא ומניבה פרות מבורכים, כי אכן חלו בעברית תהליכים פונולוגיים שהפכו שניים ואף שלושה עיצורים שונים בתקופה שקדמה להתגבשותה של העברית לעיצור אחד בעברית, כדוגמת השורש העברי צל"ל לעומת صلل ( לשון צליל ) , ظلل ( לשון צֵל ) וכנראה ضلل ( לשון צלילה ואבדה ) בערבית, והדברים ידועים . ואמנם קוטשר ז"ל בדונו בשורש ער"ב סבר : "אך אליבא דאמת אינם אלא שרשים שונים שנתמזגו בלשון העברית והיו 2 לשורש אחד" . אפילו נסיח את דעתנו מן הטענה הנכונה שאין טיב המוצא בפרֵהיסטוריה צריך לקבוע את תיחום הבדלי המשמעויות במצב היסטורי נתון, הרי כאן לא יועיל בוחן המוצא כלל להתיר את סבך המשמעויות הנבדלות זו מזו שבשורש העברי, כי התלכדות ע' ( غ ) ו-ע ( ع ) הפרֵהיסטוריות ל-ע בעברית עשויה ליתן טעם אך להבדל שבין שתי משמעויות בלבד ומותירה את השאר ללא הסבר מניח את הדעת . אף אם נבוא ונשקול אפשרויות נוספות של שינוי בצורות השרשים שגרם להתלכדותם, כמו שיכול עי...
אל הספר