על הניטש בוויכוח 113 הידוע בתקופה הקדומה ביותר של הלשון בין קל, הוא הפועל ה"פשוט", ובין פיעל, הוא 3 הפועל ה"חזק", שעיקר חוזקו בריבוי הנושאים, ואין כאן מקום להאריך . על כל פנים אין אנו צריכים להסבר המחוכם ( שלא להשתמש בחידוש הצורם והמיותר "מתוחכם" ) כי כל תכליתו של השימוש בנפעל אינה אלא להשלים את מערכת הנטייה של "נטוש ויכוח" בעבר ובעתיד כדי "להימנע מצורות הפעל המורכבות" . שכן ה"חידוש" ניטש י ו צ א ב פ י ר ו ש מניקוד המקרא, והוא אף מתחייב ממש מדרך התפתחות העברית . היחס שבין ניטש מכאן ובין "היה נטוש" מכאן כלום שונה הוא מן היחס שבין נאבד ל"היה אבוד" ? כשם שלא נוצר נאבד מן "היה אבוד", אף ניטש כך . ב . הטענה כי מן השימוש בנפעל שבמקרא "ועד ניטש הויכוח הדרך ארוכה" אפשר אולי לטעון אם מניחים, כפי שר"ל מניחה, "מעתק מטפורי" . אך מי שצירף צירופים כמו "ניטשה מלחמה", "ניטש קרב", "ניטש ויכוח" חש את המשמעות ה פש ו ט ה, הבלתי מושאלת, של נטש — 'פָּשַׁט' ; וכשם שיקשה לומר כי בצירופים "פשטה המלחמה", "פשט ויכוח", "פשטה המגפה" וכיוצא בהם יש מעתק מטפורי, אף בצירופים עם נטש כן . אין כאן לא השאלה ולא "ניב" ( = ...
אל הספר