ערכי מילים ב 105 בגלימא" ( השווה תרגום יונתן לדברים יב, ב ! ) — אף על פי כן נראה שצריך לפרש תוקפא בכתובים אלה כפשוטו : לשון חוזק, שכן אנו למדים מן המובא להלן כי המשמעות חוזק שבשורש עמ"ק הייתה לחז"ל מסורת, ורק בדורות מאוחרים מהם נשתכחה . ונשתכחה עד כדי כך שבעניין "ועמֹק אין מראֶהָמן העור" ( ויקרא יג, ד ) אמר רש"י : "לא ידעתי פירושו" . ואמנם משפירש "עמֹק מעור בשרו" ( שם, ג ) "כל מראה לב ן עמוק הוא כמראה חמה עמוקה מן הצל", שוב לא יכול להבין את פסוק ד, המדבר בבהרת לבנה — "ועמֹק אין מראֶהָ" . והרמב"ן, שהיה קרוב להבנת הכתוב, לא הגיע אליו מפני שאף הוא תפס עמֹק כמשמעותו השכיחה . אבל בעל המשנה, שכיוון למקראות אלה הדנים בבהרת לבנה, שנה : "מראות נגעים שנים שהן ארבעה : בהרת עזה כשלג . שניה לה כסיד ההיכל . . . רבי עקיבא אומר אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא של שלג עזה ושל סיד דהה ממנה" ( נגעים א, א—ב ) . משמע כי עז שבמשנה מקביל אל עמֹק שבמקרא, וכשם שאין עז מציין אלא דרגת הצבע ולא צבע כלשהו, אף עמֹק כן . אמנם מן הנאמר במשנת נגעים ב, א ( ובספרא כ"י 26 כהה והכהה אסמני 66 , במהדורת פינקלשטיין עמ' ר...
אל הספר