200 | ע י ו נ י ם ב ל ש נ י י ם ו פ י ל ו ל וג י י ם ב ח ק ר ה ע ב ר י ת ו ה א ר מ י ת ברם, הצגה זו מטעה, שכן היא מערבת בין הלהגים מארץ ישראל ומבבל . בפועל, מלבד ההבדל הלקסיקלי — המקורות מארץ ישראל נוקטים אילולי והתלמוד הבבלי נוקט אלמלי ( ראו להלן סעיף 3 . 2 ) — חשוב לציין הבדל נוסף בין הלהג המערבי 12 בשני הלהגים נפוץ השימוש לפני ללהג המזרחי, ולמיטב ידיעתי לא הבחינו בו : שם, אך בתלמוד הירושלמי ברוב המוחלט של ההיקרויות הצורה אילולי מופיעה בהוראה השלילית לפני פסוקית הפותחת בציין השעבוד ש- / ד- . כמו כן, בתלמוד הירושלמי אין אף עדות אחת למשפטים עם אילולי שמופיעה בהם גם מילת השלילה לא ( סעיף 1 . 3 ) , ורק בארמית של הירושלמי יש שימוש ( במקרים בודדים ) בפסוקית בלי ציון של שעבוד בהוראה שלילית ( 'אילו לא' ) . וזו משמעות הדברים : בתלמוד הירושלמי כמעט תמיד המשמעות של אילולי שלילית ( 'אילו לא' ) . לעומת זאת, בלהג הבבלי אלמלי מופיע בהוראה החיובית ברישה של פסוקית הפותחת בלי ציין השעבוד ש- / ד- . השימוש באלמלי לפני ש- / ד-למעשה אינו קיים, ובארמית 13 ( להלן בסעיף 1 . 3 אדון בכמה חריגותהבבלית משמש תמור...
אל הספר