מבוא 50 אין ספק ששמירת הטקסט של התורה וקדושתו הייתה בראש מעייניהם של חכמי הלשון בקרב העדה . הם השתדלו להעביר את מסורת הקריאה בעל פה מדור לדור ולהבין את הטקסט הכתוב . כך למשל החכם אבו סעיד בן המאה 13 ואבן דרתה חיבר את הי"ג חיבר את הספר " قوانين المقرا " ( כללי הקריאה ) , 14 וכן את הספר הספר " قانون ابن درتا فى المقرا " ( כללי אבן דרתה בדבר הקריאה ) 15 בזמן " قانون ابن درتا فى ترتيب المقرا " ( כללי אבן דרתה בדבר סדרי מקרתה ) . 17 16 ובזמן דיבורם הערבי — לערבית . דיבורם הארמי ניתרגמה התורה לארמית, 18 השומרונים, כשאר כן נכתבה פרשנות ענפה של התורה בלשון הערבית . התרבויות ( ר' להלן ) , נקטו דרכים נוספות כדי לשַׁמר את הטקסט של התורה ואת הבנתו, ונראה לי שמבנהו של הטור העברי במילון שבו עסקינן מייצג את אחת השיטות . הבאת זוגות מילים הדומות בכתיבן, או זוגות מילים הדומות בכתיבן ובהגייתן אך מתפרשות באופנים שונים בנוסח התורה, היא סוג של עשייה לקסיקוגרפית הבאה להעמיד ניגודים — בהגייה או בתוכן ( המשמע ) — כדי לסייע ללומד ולמנוע אצלו בלבול . אומנם הטור העברי במילון פינחס הכהן אינו מנוקד, אך ייתכן שהמחבר...
אל הספר