עדויות על המציאות הלשונית בתקופת התחייה

ז אב ז ' ב ו ט י נ ס ק י ו ה ל ש ון ה ע ב ר י ת | 211 20 . ראוי לציין שיש קווי לשון הניבטים מהכתיבה של ז'בוטינסקי עצמו ומלמדים על העברית שהייתה נכתבת באותם הימים . דוגמה לעניין זה היא הבדל שיש בתולדות הלשון העברית בין לשון המקרא ללשון חכמים . בידוע שבמקרא צורת הנקבה של הבינוני בכל בנייני הפועל וברוב השרשים משמשות בה שתי דרכים, גם שׁוֹמְרָה וגם שׁוֹמֶרֶת, גם מַגִּידָה וגם מַגֶּדֶת, גם מְלֻמָּדָה וגם מְלֻמֶּדֶת, גם מְסוּכָּנָה וגם מְסוּכֶּנֶת . לעומת זאת בלשון חכמים נדחתה הדרך הראשונה ומשמשת בה בעיקר הדרך השנייה, כגון 18 הכול יודעים כי בזה לשון ימינו מעדיפה שׁוֹמֶרֶת, נִשְׁמֶרֶת, מְלַמֶּדֶת, מֻזְמֶנֶת ועוד . 19 את דרך לשון חכמים — שׁוֹמֶרֶת, כּוֹתֶבֶת, מְלַמֶּדֶת וכיוצא בהן . 21 . בתחילת חידוש הדיבור העברי מתגלה זיקה לעברית המקרא בשימוש בדגם הראשון : הרבה מהכותבים העדיפו צורות כמו מסוכנה ומלומדה . כתיבתו של ז'בוטינסקי במאמריו ובהם אלה שנישאו כנאומים מספקת לזה עדויות לא מעטות, כגון "והשאלה היהודית הינה היותר חמורה, היותר מורכבה והיותר מסובכה " ( עמ' 36 ) , "שפת בית הספר מסוגלה לעשות גדולו...  אל הספר