418 | פ ר ק חמ יש י היסטורי למחצה, שכן ה- ח ממוקמת לפני אם הקריאה ( היינו מצפים קדאח כמו פתח / פלאח ) , אם כי לא מן הנמנע שזו דרכם של הסופרים לציין מבנה הברה נדיר במנדאית הקלסית ( רוצה לומר ah - ) . מקרים דומים נמצאו לנו בכינוי הנסתרת ַהּ = -חא ( § 5 . 3 . 5 ) ובנטיית השורש של"ח בבניינים הגזורים, כגון עשתאלחא עלאן 'נשלח נגדנו' ( קמע Iךוצמ ה ש' 28 ) ; נעשתלחא 'יישלח' ( מ"ס 13 / 1928 ש' 24 ) ואולי- גם במילת הקריאה השאולה מן העברית סאלחא 'סֶלָה' ( מ"ס 100 / 2054 ש' 64 ) . שלוש דרכי תצורה בנטיית העבר של גוף המדבר : חאליאן פוגדאמיא שימיאת 'שמעתי את הלחשים האלה' ( קמע דויד' 1 ש' 45 ; § 2 . 1 . 7 . 3 ) קאל קאלא שומית 'הנה, קול שמעתי' ( ברלין 2984 ש' 4 [ 3 ] ; ועוד 5 תמניות ) 577 קאל קאלא שומאי ( פוניון 15 ש' 2— 3 [ 3— 4 ] ; ועוד 9 תמניות ) הדרך הראשונה מבוססת על תבנית הפועל השלם ( גיטלית = שִׁמְעֵת > שימית ) והיא המצויה בספרות הקלסית . שתי הדרכים האחרות סוטות מן התבנית המקורית . הכתיב שומית מעיד על הידמות תנועת ההברה הפותחת לעיצור השפתי הבא בעקבותיה, אך 578 נשאלת השאלה אם צורת היסוד מבוססת על...
אל הספר