202 | פ ר ק ר ב יע י של התנועות הקצרות והן נעתקו להגה ממורכז שאורכו קצר עד מאוד ואיכותו עמומה . במסורות יהודיות של הארמית נוהגים לייצג את התנועה החטופה בסימן השווא המשמש גם לציון אפס תנועה, ואילו במסורות סוריות לא נתייחד לה סימן נפרד והיא נספחת מבחינה גרפית להיעדר תנועה . במערכת הכתיב של המנדאית הקלסית נדרשו הסופרים לציין בכתיב מלא רק תנועות מפורשות בעלות איכות מובהקת ( קצרות או ארוכות ) ולפיכך לא נמצא בכתבי היד של הספרות הקלסית ביטוי לתנועות החטופות ( למעט נסיבות מיוחדות ) . למרות ההיעדרות הכמעט מוחלטת של התנועות החטופות ממערך הכתיב המנדאי גורלן בהגייה אינו חד-משמעי . מקובל לשער כי ההכרעה בנוגע להשתמרותן כתנועה ממורכזת או התאפסותן תלויה בסביבה הפונטית הקרובה ובנסיבות מורפו-פונולוגיות שונות . בלשון המנדאית הקדומה ייצוג התנועות החטופות נוטה על הרוב כדרך המנדאית הקלסית, אך לא לעיתים רחוקות נמצא בחומר האפיגרפי מקורות וסופרים הנוקטים כתיב מלא במקום שבו רשאים היינו לצפות לתנועה חטופה או חוסר-תנועה . הואיל והתנועה הקצרה a בדרך כלל איננה מסומנת ברובד זה ( § 1 . 1 . 3 ) אפשר להניח שהימצאות כתי...
אל הספר