28 | פ ר ק ש ני התנועה הקודמת, ואילו קבוצה שנייה התפתחה בעקבות תפיסת האות ה כאם קריאה 23 לתנועות i / e בסוף תיבה לאו דווקא בהקשר לכינויי המושא והשייכות . א . הגרפמה ה כציין הגוף השלישי : לאור זיהויהּעם גוף הנסתר התפשט השימוש באות ה אל יתר סיומות הגוף השלישי ללא תלות במימושה הפונטי או בנחיצותה ההיסטורית . במנדאית הקלסית מסומן כינוי הנסתר הצמוד לפעלים המסתיימים בתנועה ארוכה ū בעזרת הסיומת -ויא . הכתיב הקלסי בא ללמדנו על נשילת הה"א הבין-תנועית והיווצרות דו-תנועה סופית ūy ( א"מ חַבְּלוּהִי [ דנ' ד, 20 ] לעומת ܿ ܛܠܘܼ ܗ̄ ܝ ) . בקורפוס האפיגרפי רווח יחסית הכתיב ב- ה סופית במקום א , כגון לאטויה סו' ܩܼ 'קיללו אותו' ( פוניון 15 ש' 10 [ 16 ] ; פוניון 16 ש' 52— 26 ; פוניון 24 ש' 12 , 36 , 44 ; מ"ע לא ממוספר 1 ש' 14 ) ; אפקויה 'הוציאוהו' ( מ"ב 91715 ש' 7 ; מ"ס 122 / 2054 ש' 15 ) , אפ קׄ ויה ואטרויה 'הוציאוהו וסילקוהו' ( מ"ב 91780 ש' 7 ) . סביר להניח שכתיבים דומים ננקטו בכינויי השייכות המצטרפים לשמות המסתיימים בתנועה 24 ארוכה ū . לעת עתה נמצאו שתי עדויות מסופקות : אחויה * 'אחיו' ( ייל 2364 ש' 16 ) ;...
אל הספר